top of page
  • תמונת הסופר/תOfir Buskila

מאחורי הפרוטרטים האייקונים

עדיין לא שמעתי על צייר שלא שאלו אותו: ״וואי אולי תצייר אותי?״

ציורי פורטרטים לאורך ההיסטוריה באו לידי ביטוי במגוון של דרכים ,היו דיוקנות שכל יעודם לימוד של אנטומיה של הפנים, לתיאור של יופי של אדם מסויים, לתיאור של סיטואציות או מצבים שונים בהיסטוריה, לספר סיפורים של דמויות מובילות רק דרך ציור המבט שלהן. 

אז בואו ניכנס לעולם הפורטרטים, שם לפנים  הפרצופים וההבעות של האנשים לאורך השנים יכולות להיות משמעויות נוספות, הצצות קטנות לסיפורים שמאחורי הפורטרטים.

במאמר הבא בחרתי בשני פורטרטים מעניינים...




בלב ליבה של אמריקה ניצב בית חווה צנוע, שחזיתו המנומרת היא סמל לחוסן ולמסורת. עם זאת, לא הבית עצמו כבש את דמיונו של העולם, אלא הדמויות קשות הפנים שהונצחו באחד הציורים האייקוניים ביותר של המאה ה-20: "אמריקן גותי" מאת גרנט ווד.

"אמריקן גותי" (1930) של גרנט ווד הוא אולי אחד הדימויים האיקוניים ביותר בתולדות האמנות האמריקאית. אני בטוח שראיתם אותו לפחות פעם אחת בחייכם… אבל מה אתם יודעים עליו?

בציור האיקוני הזה, איכר בעל פרצוף חמור ובתו עומדים מול בית חווה בסגנון גותי, הקלשון מוחזק ביניהם בנוקשות. ל"אמריקן גותי", פירושים שונים, חלק מפרשים אותו כחגיגה של ערכים אמריקאים ועבודה קשה, ויש הרואים בו פרשנות למתחים בין מסורת למודרניות בחברה האמריקאית. בין אם התכוון לכך או כך, תשומת הלב הקפדנית של ווד לפרטים והיכולת שלו לעורר תחושת זמן ומקום הופכות את "אמריקן גותי" לסמל נצחי של זהות וחלום אמריקאי.





״אמריקן גות׳יק״, 1930, גרנט ווד


אגב, ידעתם שכל אלמנט בציור צוייר בנפרד? הקומפוזיציה מעולם לא הייתה באמת כפי שמוצגת בציור, הבית נלקח כהשראה ממקום אחד, האב בציור הוא בכלל רופא השיניים של הצייר ואילו הבת היא בכלל אחותו שלו.

במהלך השנים, "אמריקן גותי" התעלה מעל מעמדו כ״רק ציור״ והפך לאייקון תרבותי, שמתייחס אליו ומקבל פרודיה בכל דבר, החל בקמפיינים פרסומיים ועד לקריקטורות פוליטיות. ניתן לראות את השפעתה בתרבות הפופולרית, שם היא ממשיכה לעורר מחשבה על המורכבות של הזהות האמריקאית והמורשת המתמשכת של החלום האמריקאי.



פרודיות על ״אמריקן גות׳יק״




ציור מעניין נוסף ושונה מסגנונו הנוקשה והמדוייק של ״אמריקן גות׳יק״ שייך לצייר אנרי מאטיס, הנודע בתרומותיו המהפכניות לאמנות המודרנית והותרת מורשת של צבעוניות תוססת, צורה נועזת ויצירתיות חסרת מעצורים. בין מכלול העבודות שלו ניתן למצוא דיוקן בשם פשוט "דיוקן עצמי בחולצת פסים", עדות להתבוננות פנימה ולרוחו החדשנית של האמן.



הדיוקן נוצר בשנת 1906 במהלך תקופה של חקר אומנותי וגילוי עצמי. רגע קטן של התבוננות עצמית שקטה, בלבוש של חולצת טריקו פשוטה עם פסים, האמן מביט ישירות בצופה בהבעה רצינית וחידתית כאחד.

הדיוקן העצמי הזה יוצא דופן בזכות הפשטות והישירות שלו, המציג את מיומנותו של מאטיס כשרטט ואת יכולתו לזקק רגשות מורכבים לתמונה אחת. הקווים הנועזים והבטוחים של הרישום משקפים את סגנונו הייחודי של מאטיס, המאופיין בתחושת ספונטניות וחיוניות.

 





"דיוקן עצמי בחולצת פסים״, 1906, אנרי מאטיס


"דיוקן עצמי בחולצת פסים" מציע הצצה לעולמו הפנימי של מאטיס, ומזמין את הצופים להרהר במורכבות של ביטוי עצמי ותהליך יצירה. היא מהווה עדות למורשתו המתמשכת של האמן. יצירה שהיא חלק בלתי נפרד ממורשתו של האמן. ואם רגע נרד לרמת הביצוע... לא כל פורטרט שמשאיר חותם בליבנו או אפילו בעולם האמנות הוא בהכרח פורטרט ראליסטי. אך ישנם אלמנטים רבים מעולם הציור הראליסטי והרישום המסורתי שכל אמן וגם אלו שציירו את הפורטרטים האלו לומד, מכיר והם כלי חשוב כדי לקלוע להבעה ולרגש שצייר מנסה לייצר בציור. 





0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page