top of page
  • תמונת הסופר/תOfir Buskila

על אומנות, מלחמה ומשברים

אומנות הציור תמיד הייתה דרך טובה להעביר מסרים, גם אם הציור הוא ריאליסטי ומציאותי וגם אם בסגנונות אחרים. 

 לאורך ההיסטוריה אנשים מצאו בציור מפלט, ביטוי והנצחה בימים קשים וגם בימים טובים יותר- הציור תמיד נמצא שם וצועק בשקט דברים שלפעמים אי אפשר לתאר במילים.


בשבועות האחרונים מאז קרה הטבח הנורא של השביעי באוקטובר ופרוץ המלחמה, הוצפו הרשתות החברתיות בציורים על כל מה שקורה מסביבנו, ציורים שעוד נעסוק בהם ויהוו חלק משמעותי בתיעוד וסיפור הסיפור הלאומי של האירוע המטלטל הזה.

מציורים של הנרצחים, הנופלים והחטופים ועד ציורים של ילדים הנשלחים לחיילים לשמח ולהרים את המורל. פרוייקטים מדהימים להעלאת המודעות והתגייסות למאמצי ההסברה באמצעות אמנות. מציורים ריאליסטים המתארים לפרטים את המראות הקשים, יצירות AI מיוחדות ועד לציורים מופשטים או סוריאליסטיים המתארים את הרגשות שצפים.


כמו שאמרנו, במלחמה נוצרים ציורים מגוונים על המצב ועל מה שעתיד לבוא. לפנינו ציור אחד של אמנית צעירה מהמלחמה והמשבר של ה-.7.10.23 וציורים נוספים משמעותיים ברגעי משבר ומלחמה שלנו ושל עמים אחרים לאורך ההיסטוריה. 


את הפורטרט של כפיר ביבס ציירה לירון אמנית צעירה (22) מצוות ההדרכה שלנו בעיפרון. 

את הציור העלתה עם תהליך העבודה עם כיתוב בסוף הסרטון על כך שכפיר עדיין שם.


החוויה האישית שלי מהצפיה בסרטון היא צמרמורת גדולה. משהו בכך שמדובר בציור בו ניתנת תשומת לב לכל קו והצללה,  ממקד את הצופה בעד כמה תווי הפנים עדינות. העדינות הזו לא מצליחה להתיישב עם העובדה שהדבר העדין הזה בידי מפלצות אדם. 



ציור של כפיר ביבס, תינוק כבן 9 חודשים בשבי חמאס, לירון ברלין, עיפרון



מי שהיה עבורי המנטור האמנותי ואחת הדמויות המעצבות היה האמן וולטר פרגוסון ז"ל. זכיתי לבלות איתו שעות

רבות של שיחות על אמנות, על בעלי חיים, על תרבויות ועל בני אדם כבעל חיים עם מאפייני ההתנהגות הכי שנויים במחלוקת בטבע. היית מצפה שבכניסתו לבית של אמן מומחה בינלאומי לציור בעלי חיים יהיה ציור טבע מרשים. אך לא כך הדבר. בזמנו בכניסה לביתו ישנו ציור היפר ראליסטי עצום של מגדלי התאומים בזמן מתקפת ה-11.9 ומרכז הציור מתנוססים שני חרבות. אחד מסמלי האסלם. 

הציור עשוי בצורה מדוקדקת ובטכניקה היפר ראליסטית כזו שאתה יכול לרגע להרגיש את חום הלהבות כשאתה עומד לידו. אם תשאלו אותי מדובר באחד מציור מרתק במיוחד אם מתעמקים במה בעמדות של הצייר המשמעות  שמאחוריו ובהתפתחויות ההיסטוריות, המדיניות והדמוגרפיות מאז הוא צוייר.

לאחר אירועי ה-11.9 פרגוסון כיהודי אמריקאי היה מזועזע. הוא מספר שבארוחות משפחיות ושיחות חולין לא הפסיק להעביר ביקורת נוקבת על כמה שממשלות העולם ואנחנו לא קוראים את המפה נכון בנוגע  לעקרונות מהותיים בדת האסלם, על מאפיינים מטרידים בנוגע לדת הזו ולאופן שרבים ממנה מפרשים ופועלים על פיה. 



באותה העת אלמנתו אמרה לו שיפסיק לדבר ויעשה משהו בנידון גם כאמן.

הוא הבין שכצייר עליו ליצור המחשה וויזואלית ואזהרה לעתיד מכך שעקרונות מסויימים באסלם הם קרקע פוריה להקצנה ואלימות. כמה מההצהרות המפרשות של הדת הזאת היו בעייתיות בעניו במיוחד והוא תמיד טען שאל לנו להיות שאננים. לפרגוסון היו דעות מאוד נחרצות ובעיניו האנתרופלוגיות הוא היה משוכנע שבמידה ותפרוץ מלחמת עולם שלישית האחריים לכך יהיו זרמי האסלם הקיצוני. הוא בחר בחרבות הסמל הידוע של האסלם, סמל להשגת מטרות דרך כוח החרב וגישה בעייתית כלפי דתות אחרות וכלפי היהודים במיוחד.

הוא רצה לחזק את המודעות לכך שהאידיאולוגיות האלו עדיין קיימות ובועטות בזרמים הקיצוניים וגם כאלו הנראים יותר מתונים. 





מגדלי התאומים- וולטר פרגוסון ז"ל - שמן על בד.



ציור נוסף שארצה לדבר עליו ציור על ידי אמן וצייר מפורסם מאוד שנקרא ״פאבלו פיקאסו״ אי שם בזמנים שנראים לנו כבר רחוקים שונות אור מאיתנו, ב1937 נוצרה אחת מהיצירות המפורסמת והעוצמתית של פאבלו פיקאסו, יצירה מיוחדת במינה בגודל ציור קיר שנוצרה בזמן מלחמת האזרחים בספרד ושמה ״גרניקה״.

הציור נקרא על שם העיירה גרניקה בספרד. במהלך הלחימה נהרסה העיירה כליל.

ביצירה עצמה השתמש פאבלו בצבעים ללא צבע, גוונים מדכדכים מאוד של שחור, לבן ואפור.

מלבד גודלו העצום של הציור, פאבלו פיקאסו ניסה בדרכו הייחודית להעביר את הרגש הכאוטי מאוד של הסבל והאימה במלחמה. המבנים השבורים והבוערים, הדמויות המעוותות, החיות השונות המופיעות בציור כל אלו מעוררות בנו את תחושת הכאוס, האימה, הסבל והייאוש שחוו שם.

הציור נתפס כהצהרה אנטי מלחמתית. מחאה נגד זוועות המלחמה.

היצירה נראת מבולגנת וכאוטית- או במילים אחרות היצירה מעבירה את התחושה- מלחמה.


״Guernica״ פאבלו פיקאסו, 1973



אמן נוסף ומעניין לא פחות שעסק ועוסק הרבה ביצירות מלחמה הוא שמואל בק.


שמואל בק, הוא אמן יהודי עכשווי ומשמעותי ביצירה הישראלית (כיום בן 90) הידוע ביצירות האמנות המיוחדות, מלאות הרגש שלו ואת האופן הייחודי בה הוא מעביר פרקים משמעותיים בהיסטוריה של העם היהודי. 

כמה מילים עליו: הוא נולד ב1993 בווילנה, פולין. חייו המוקדמים היו מלאים באירועים הסוערים שאפפו את אותה התקופה- מלחמת העולם השנייה והשואה. אירועים שהשפיעו ועיצבו את אומנותו וציוריו והפכו אותו לצייר המוערך שאנו מכירים היום. מלבד אלו, שמואל בק החל לצייר בגיל צעיר ועוד שהיה בגטו זכה כישרון הציור שלו להערכה. לאחר שהסתיימה השואה עלו הוא ואמו ארצה. כאן למד בבצלאל ולאחר מכן בבית ספר לאומנויות בפריז.מלחמות כמו מלחמות לצערנו לא באמת נגמרות  משאירות צלקות  שנשארות ומהדהדות בנו וכמו כן ביצירה.

בק לקח את האומנות שלו והשתמש בה בכדי להעביר את העדות שלו לזוועות השואה. עבודתו משמשת תזכורת עצומה להיסטוריה הקשה ולהד שלה.

עבודותיו ואומנותו מוצגות עד היום בגלריות ובמוזיאונים שונים ברחבי העולם ובניהם גם מוזיאון יד ושם.

השימוש שלו במגוון סגנונות שונים מריאליזם ועד לסוריאליזם בציוריו מביא לידי ביטוי את הדיסוננסים העצומים הקיימים במלחמות וגורם לאנשים רבים להתחבר ולשאוב השראה מיצירותיו.

ההנצחה שלו למלחמות לא הסתיימה בהעברת המסרים של השואה.


שמואל בק, מגן דוד 1976


במלחמת ששת הימים גוייס למילואים והתבקש על ידי צה״ל לתעד את המלחמה. בניגוד לשאר ציוריו המרשמים מלאי הרגש, ניסה הפעם לתעד את המלחמה מנקודת מבט אחרת ולווא דווקא להעביר את אישיותו דרך הציורים.

כמה ימים לאחר המלחמה סייר בשדות הקרב, אבל את רישומי הפחם שלו עיבד לפי צילומים מהמלחמה. שמואל בק הצליח להעביר רישומים של מראות מלחמת ששת הימים שאוגדו לספר- ״רישומי מלחמה״.



10 צפיות0 תגובות
bottom of page